חנוכייה לי יש

חנוכה הוא כזה חג מקסים לילדים. שירים, סביבונים, נרות, לביבות...
אבל למרות שמתעסקים כל כך הרבה בחנוכייה ובנרות,
בפועל, לקטנטנים יש כמה שניות של אושר במהלכן הם זוכים להחזיק יחד עם אמא ואבא נר דולק.
בשנה שעברה יצרתי לתוקוש חנוכיית משחק פשוטה ביותר, שמאפשרת שעות (נו טוב, דקות) של הכנסת/הוצאת/"הדלקת" נרות בחנוכייה, בלי צורך במבוגר או במכבי אש.

השנה יצרתי וריאציה קצת שונה שמאפשרת תרגול של מוטוריקה עדינה אחרת. מאוד חינוכי ומתוחכם מצידי.
חבל רק שתוקוש מקפיד להחביא את החנוכייה החדשה ברגע שאני לא שמה לב.
הוא מתעב אותה.
בעיני היא מהממת.

מזל שהוא הסכים לפחות לשתף פעולה בצילומים,
ואפילו אבא שלו שיחיה היה חייב להידחף לפריים :)

חנוכה השנה הביא איתו גל חום משגע שדווקא עושה מאוד נעים לגינה שלנו, והיא מלבלבת ומשגשגת.
טעמנו כבר חסה ורוקט ואפילו צנוניות והשמחה הייתה רבה!

שיהיה חג שמח, מואר, ירוק וטעים :)

חצילדת

ילד יוצר תחושת זמן מתעתעת ביותר.
מצד אחד, תחושה שהנה הוא רק נולד, וזכרון הלידה כל כך חי וקרוב

ומצד שני התחושה שהוא תמיד היה כאן, חלק מאיתנו, ואי אפשר בכלל לזכור או לדמיין חיים בלעדיו.

פיצקה שלנו בת חצי שנה היום!
פרק זמן שמרגיש לי קצר ונצחי בו-זמנית.
ואני מנסה להתענג על כל פיסת תינוקות

עוצמת את העיניים חזק ומנסה לצרוב בלב את תחושת השפתיים שיונקות
את האצבעות הקטנטנות שמתהדקות סביב האצבע שלי
מנשקת בלי סוף את הסנטר הכפול והקפלים בירכיים
יודעת שכל אלו נעלמים מהר מדי...

ילדה שלנו של אור ואהבה

עליזה ומחייכת בלי הפסקה
ואפילו כבר עוזרת בגינה :)

מאחלים לך את כל הטוב שבעולם!

זן ואומנות האופניים

מגיל שנה אנחנו בודקים באופן מקיף מגוון אמצעי תחבורה - אופנועים, בימבות, מכוניות משונות...

עד שהתמקדנו באופני דחיפה/שיווי משקל מתוצרת הלאומנים-הסוציאליסטיים-הדייקנים (שם לא קיים דבר כזה "גלגלי עזר"), שבאמת לא אכזבו ואפשרו לתוקוש שעות רבות של רכיבה מהנה תוך תפיסת עניין האיזון והקואורדינציה בצורה מושלמת.

ואז, בארוחה משפחתית אחת, תוקוש נדלק על אופניה הורודות והמהממות של בת דודתו של שחר,
שבמזל הסכימה להעביר את אופניה לנו, והשאר היסטוריה.
הילד רוכב כאילו נולד עם פעמון ביד ועכשיו רק נשאר ללמוד איך בולמים...

 "...קוֹלוֹת שֶׁל יְלָדִים עַל אוֹפַנַּיִם

יוֹרְדִים בְּקוֹל שִׁירָה מִן הֶהָרִים..."

                                                            (עלמה זהר)

המעריצה הצמודה :)

השלב הזה, שבו התמימות והקסם התינוקי הולכים ונעלמים, ומנגד צפות ועולות העקשנות והמרדנות, קשה לי מאוד.
אבל אז אני רואה איך מול עיני צומח ילד עצמאי ובוגר, רגיש ומצחיק, והלב שלי מתרחב.

כמה הוא יפה כשהוא גאה בעצמו.
הלוואי שיחוש כך עוד אין-ספור פעמים בחייו.

ערוגות לחורף

ירקות הקיץ צמחו פרא 

עשבים שוטים השתלטו על כל פינה 

ואי אפשר היה לראות את האדמה.

שעות ארוכות של עבודה מאומצת נדרשו כדי להחזיר את האדמה למצבה הראשוני, הבתולי

ואז אפשר היה להתחיל לחגוג: לזרוע, לשתול, ולהשקות

בֵּין עֲרוּגוֹת בְּגַן הַיֶּרֶק

נֶבֶט רַךְ חֶרֶשׁ צָמַח;

שֶׁמֶשׁ גָּמַע וְנִטְפֵי טַל,

כָּכָה יִגְדַּל, כָּכָה יִגְדַּל.

סֶלֶק וָגֶזֶר, כְּרוּבִית, חֲצִילִים

כָּכָה גְּדֵלִים, כָּכָה גְּדֵלִים.

בֹּקֶר וָעֶרֶב אָצָה בַּשְּׁבִילִים

יַד חֲרוּצָה, יַד עֲמֵלִים.

* שיר הירקות, מילים: בנימין עומר (חתולי)