tag:blogger.com,1999:blog-46840242494230601742024-03-14T18:11:21.803+02:00ma-ze-meshanema-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.comBlogger28125tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-61224375845760019332016-12-05T23:07:00.000+02:002016-12-05T23:07:24.299+02:00זכרונות
בשנה האחרונה
השנה שבה אמא שלי הייתה חולה ועברה טיפולים
בקושי צילמתי
מבול של רגשות הציף אותי
בכל פעם שרציתי להרים את המצלמה
ומרוב בלבול הנחתי אותה חזרה
מצד אחד
רצון לתפוס את הרגע
את היחד שלנו
את השמחה
ומצד שני
המראה של אמא שלי
החולה
שהתקשיתי לשאת
ושלא רציתי להנציח
ומעוד איזה צד
נסתר
עלו כל מיני מחשבות
לא הגיוניות.
אולי כדאי לצלם כדי שנוכל אחר כך להסתכל ולהגיד
איזו ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-85966222771419834312016-10-30T22:26:00.000+02:002016-10-30T22:26:57.098+02:00בית
הנה אני, על הדשא עם סבא שלי ז"ל, בחצר של הוריי.
ברקע - המחסן, שהיום הוא הבית שלי.
החלום שלי היה לחזור ולגור ליד הוריי,
עם בן זוגי, לגדל ילדים במקום בו אני גדלתי.
כל כך שמחתי שהחלום התגשם.
אבל אז אמא שלי מתה.
ומתוך הכאב העצום הזה
עולות בי מחשבות שאולי היה עדיף
אם לא היינו מתראות כל יום
אם לא היינו צוחקות ומרכלות ומתעצבנות כל יום
אם הילדים לא היו מתחילים כל יום בבוקר טוב לסבא וסבתא
ומסיימים ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-66496172347740716182016-07-11T10:16:00.000+03:002016-07-11T10:16:53.836+03:00כן, גם בקפוארה יש חגורה!
בהתחלה בכלל לא חשבנו שנלך.
מה קשור עכשיו טקס קבלת חגורות,
הילד בסך הכל כמה חודשים בחוג,
מה רוצים ממנו...
כמה שיחות ובירורים אחר כך (יחד עם משפט פולני להפליא: "כבר אמרתי למדריך שאני כנראה לא אגיע")
והוחלט שהולכים.
ביום עצמו אי אפשר כבר היה לדעת מי מתרגש יותר,
תוקוש או אמא שלו שהתעקשה לצאת מהבית שעה לפני כדי שלא נאחר (נסיעה של חמש דקות באוטו).
האירוע התגלה כהפתעה נעימה של מדריכים אוהבים, ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-76798541650050054642015-05-15T11:51:00.001+03:002015-05-15T11:51:32.327+03:00אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי
עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
אני כל כך מאחור בכל כך הרבה פרויקטים, כך שאני נאחזת במשפט הזה בכל כוחי.
אבל פורים בשבועות זה ממש בקטנה. בקושי אפשר לקרוא לזה איחור, נכון?...
אז השנה קיבלתי בקשה לסמי הכבאי.
אם יש משהו שיכול להוציא אותי משלוותי זה סמי הכבאי, בוב הבנאי, תומס הקטר וחבריהם, שאני מסרבת להכניס אליי הביתה, וכן, אני יודעת שאני משוגעת.
ניסיתי לשכנע לכיוון תוקוש הכבאי ובסוף התפשרנו על ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-28177241477797932422015-03-15T22:16:00.000+02:002015-03-15T22:16:26.554+02:00יומולדת
יש לי כשרון כזה, להיכנס לדיכאון בימי הולדת (שלי, ושל אחרים).
מכל דבר אני עושה דרמה
כל תקלה הופכת לטרגדיה
וכמה שאני לא מנסה
בסוף זה נגמר בבכי (שלי, רק שלי).
חגיגות יום ההולדת של תוקוש החלו בהתלהבות צוננת מהמתנה ששחר הכין במו ידיו
כנראה מתוך ציפייה למתנה "האמיתית" עליה אנו מנהלים דיונים כבר כמה חודשים
בכתר שהכנתי (טוב נו, שיפצתי, מהשנה שעברה) לא נגעו אפילו לא בקצה הזרת
אך באורח פלא כתר ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-25448526149353164472014-10-27T12:24:00.001+02:002014-10-27T12:24:19.694+02:00עפיפונים
אחר-צהריים חמים. קיבוץ בדרום הארץ שחבריו הנדיבים צירפו אותנו בשמחה להעפת העפיפונים השנתית שלהם.
מבוגרים וילדים מתרוצצים בהתרגשות, וצהלות שמחה וגיל נשמעות מכל עבר.
עפיפונים נושאים לשמיים משאלות, ואושר גדול ממלא את השדה כולו.
בשדה חמניות אני פוסע.
שלו ערבו של קיץ נהדר.
ניחוח של ימי אתמול אני גומע.
ובידי לי עפיפון נייר.
ועפיפון הוא תכלת השמיים.
ועפיפון אל המרחק שואל.
ומבקשות ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-70740291931711136112014-08-27T21:09:00.000+03:002014-08-27T21:09:47.291+03:00לשחרר
לפני שנתיים נסענו עם חברים ליוון.
ממש לפני הטיסה הבנתי שלצערי אני שוב לא בהריון.
לשחרר הייתה מילה שכתבתי אותה ואמרתי אותה לעצמי לא מעט באותה תקופה,
וגם בחופשה הזו ניסיתי כמה שיותר לשחרר.
להרפות.
ליהנות מהרגע.
להוקיר כל מה שיש לי.
תוקוש ושחר_יוון 2012
החופשה הייתה קסומה.
רגע אחד נצרב בי עמוק - רגע של שקט, שקיעה, אהוביי איתי במים ואני צפה על הגב ברוגע מוחלט.
אמנם ביולוגית וכרונולוגית זה לא ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-21855242655767477862014-07-10T16:43:00.002+03:002014-07-10T16:43:41.623+03:00היכנסי כבר לאוטו וניסע
אני אוהבת להתבונן מהצד בדינמיקה ביניהם
הוא יוצר לו עולם של משחק
היא מיד בעקבותיו, מתעקשת להיכנס לתוך העולם שלו
הוא מתעצבן, מתעקש, מוותר...
שניהם ביחד
משחקים
צוחקים
הוא עובר למשחק הבא
היא נשארת עוד קצת לחגוג את נצחונה
ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-49369591640727401262014-07-06T14:07:00.000+03:002014-07-06T14:07:39.933+03:00זרעי קיץ
שלוש חמניות נשתלו בגן.
הן צמחו וגדלו כל כך מהר שלא הספקתי לצלם אותן,
וגם לא את פריחתן השמשית המהממת.
אבל אז הבשילו הזרעים,
ותוקוש בסבלנות אין קץ שלף זרע אחר זרע,
ואת כל הפלא הזה כבר הייתי חייבת לתעד.
זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות
*זרעי קיץ - מאיר אריאל
ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-8546832888805221712014-06-18T21:34:00.000+03:002014-06-18T21:34:43.716+03:00בשבועות השנה
בשבועות השנה סרגתי לתוקוש זר וטנא (בזכות הסדנה המופלאה של רינה) והייתי מאוד גאה בעצמי :)
בשבועות השנה נזכרתי כמה החג הזה יפה ושמח וחגיגי, והצטלמנו כולנו צילום משפחתי, מבוים אמנם אבל מהווה מזכרת יקרה מפז (כדאי לנסות בבית. תכריחו את כל מי שמגיע לארוחת שישי הקרובה. זה שווה את זה).
ובשבועות השנה חגגנו לפיצקה יום הולדת שנה!
התקשיתי למצוא מילים לתאר איך אני מרגישה בנקודת הזמן הזו,
אז במקום ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-4391368711320570522014-06-08T09:51:00.000+03:002014-06-08T09:51:48.303+03:00שינויים
**הפוסט הזה התחיל להיכתב מזמן ורק עכשיו הצלחתי לסיים אותו. אנסה מעכשיו לחזור לקצב, ומתוכננות כאן חגיגות רבות-
גינת ירקות קיץ משגעת, יום הולדת לקטנה אחת וטרקטור מיוחד אחד. אז אל תלכו :)
קשה לי עם שינויים. מאוד.
בבית הספר, בסוף כל שנה, כשהבנתי שצריך לעלות כיתה זה היה משבר אמיתי,
וכששמעתי שיש ילדים שנאלצים לעזוב את ביתם ולעבור לבית אחר (הם בסך הכל עברו דירה, כן?) לא הבנתי איך דבר כזה אפשרי.
ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-15024829282517448372014-04-25T10:55:00.001+03:002014-04-25T10:55:47.046+03:00איזה אח
ערב.
פרק הזמן הזה שבו הבית הפוך מכל היום,
המטבח הפוך מארוחת הערב,
וכולנו הפוכים אבל מנסים להתיישר לפני האמבטיות והסיפורים ושירי הערש...
תוקוש פרש לחדרו, מנסה לחרוש קצת בשקט.
פיצקה מגיעה בעקבותיו, חייבת גם היא לחרוש קצת לפני השינה.
נסיונות חסימת אחותו לא צולחים.
פיצקה לא מוותרת.
כל הדיפה רק גורמת לה להיאבק יותר ולצחוק יותר.
ואז,
רגע לפני התסכול, העצבים, הכעס,
תוקוש בוחר בכיוון אחר, ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-41328448473971357042014-03-18T15:03:00.000+02:002014-03-18T15:03:40.863+02:00הגנן והפרח שלו
השנה תוקוש ביקש להתחפש לגיבור-על.
טיפה התעצבתי על אובדן התמימות,
אבל התנחמתי בכך שמדובר לא סתם בגיבור-על, כי אם בגיבור העל של המושב שלנו -
בעל חברת גינון מקצועית (וחוות סוסים), הלא הוא ערן ברטמן (הנקרא בפי תוקוש "באטמן". בחיי).
עוד ביקש תוקוש כי פיצקה תתחפש לחרמש מכני, כאביזר משלים לתחפושת שלו. כן, הוא נכנס חזק לתפקיד :)
בסוף הסכים להתפשר על פרח, בתנאי שהוא יוכל לגזום אותה...
ללא ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-44535237290806818232014-03-03T21:33:00.000+02:002014-03-03T21:33:25.272+02:00לסרוג ולפרוח
התמזל מזלנו וזכינו בכמה חברים טובים שהם בעצם משפחה.
שאפשר לדבר איתם על הרע ולא רק על הטוב,
ואפילו אפשר לחשוף מתי בפעם האחרונה שטפנו את הבית (לפני שבוע, ברור).
עמרי ורינה הם חברים כאלו, ולמרות שאנחנו צומחים לכיוונים שונים,
הגבעולים שלנו לפעמים נפגשים, משפיעים, מכוונים,
העלים מלטפים ומעודדים,
ויחד אנחנו פורחים.
רינה התחברה לא מזמן לשורשיה הסרוגים,
והיא צומחת עכשיו לכיוון חדש ומרגש - סדנאות ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-17532844122922080102014-02-26T16:34:00.001+02:002014-02-26T16:34:38.359+02:00יום הולדת חגיגה נחמדת
יש לנו מסורת משפחתית קטנה בימי הולדת שכוללת בלונים, כתר יום הולדת, עוגת יום הולדת בתור ארוחת בוקר,
והאתגר הגדול מכל - מתנה מעשה ידינו.
השנה עמדה בדרכה של המסורת שלנו תינוקת קטנה אחת שמנסה להוציא שיניים ואותנו מדעתנו.
התאריך התקרב ומבעד לענני העייפות לא הצלחנו אפילו לחשוב על רעיון.
אבל אז בהבזק של גאונות (שלי, ברור) זה הגיע, יצאנו נלהבים למשימה,
וזה יצא כל כך מהמם שממש חבל שלא היה לי בזה שום ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-27079913425846062562014-02-11T14:32:00.001+02:002014-02-11T14:32:20.117+02:00כמה דברים שלמדתי בשבת אחת בים
אם מסתכלים רק על הקשיים לא מגיעים למקומות מופלאים
עמדנו על הצוק והתלבטנו.
כל מה שראיתי היה רק את העלייה בדרך חזרה.
מזל שלא אני קיבלתי את ההחלטה...
ילדים לא צריכים כלום
לא הבאנו אף לא צעצוע אחד.
אפילו לא כף לחפור בחול.
וכמה משחקים והרפתקאות היו לנו!
כמה קשה לחכות
מדמיינת אותה רצה לצידו בחול,
צווחת מאושר כשגל מתיז עליה,
באה להתפנק עליי כשמתעייפת.
לתעד
את העכשיו,
את רגעי הקסם שמציצים ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-38844487413119592752014-01-28T13:08:00.001+02:002014-01-28T13:08:51.536+02:00טיול חורף
איזה כיף שהחורף חזר לביקור קצר כדי שאוכל לספר על טיול החורף שעשינו כבר די מזמן...
מאוד קשה להוציא אותי מהפוך בחורף,
למזלי התחתנתי עם נפש הרפתקנית שלא נמסה בגשם (אפילו שהיא עשויה מסוכר).
כך גיליתי שאם מדחיקים טוב טוב את ערימות הכביסה ואת כמויות הבוץ שנאלץ לגרד מכל מקום אפשרי,
טיולי חורף יכולים להיות מאוד מהנים ומרגשים.
הפעם שמנו פעמינו לעבר הציפורים הנודדות.
כמה מסעיר ורומנטי!
להקות אדירותma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-56668153809088502492014-01-08T09:49:00.000+02:002014-01-08T09:49:20.961+02:00האח והאחות
רגשות אשם זה משהו שאני מאוד טובה בו, כנראה שכמו כל אמא, אבל באמת שאני מצטיינת בתחום.
אני יודעת שלהשתכשך ברגשות האלו זה משהו שלא מועיל לאף אחד, ואני עובדת קשה כדי להתמודד איתם.
בהריון עם פיצקה היה לי קצת יותר קשה לשלוט בעניין, ולקראת הלידה רגשות האשם כבר צפו ועלו על גדותיהם.
הרגשתי שאני הולכת לחרב את עולמו של תוקוש,
לשנות לנצח את חייו כפי שהוא מכיר אותם,
ולגזול ממנו את כל החום והאהבה שמקיפים ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com8tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-87497031836138818722013-12-22T12:26:00.000+02:002013-12-22T16:25:51.764+02:00מסע מושלג
סבא יצא למסע לפינלנד הרחוקה ושלח לנו משם תמונות קרות ויפות
שהעלו בזיכרון את הספר המיתולוגי על הילדה מלפלנד.
מצאתי את העותק של סבתא, ספוג בנוסטלגיה, שמיד שבה את לבו של תוקוש.
דפיו המצהיבים, הטקסטים הפשוטים אך מרתקים ותמונות השחור-לבן מלאות הקסם,
כל אלו מושכים את כולנו שוב ושוב אל הספר.
בתיאום מושלם, החליט השלג מלפלנד לבוא לבקר אותנו ולעשות לנו קצת לבן בעיניים,
ותוקוש ואבא יצאו למסע מושלג ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-2019260551466033582013-12-08T13:55:00.000+02:002013-12-09T20:38:29.427+02:00תמיד בסוף נובמבר
אצלנו השבוע האחרון של נובמבר הוא שבוע קטיף האפרסמון.
ככה זה מאז שאני זוכרת את עצמי.
מדובר בשבוע הכי קשה בשנה עבור כל מי שמעורב בקטיף (האחים שלי, שחר, חברים, בכל שנה ההרכב משתנה),
ובעיקר עבור אבא שלי.
הקימה מהמיטה לפנות בוקר בחושך,
הכפור ששורר במטע לפני הזריחה,
העבודה הפיזית, הקשה והסיזיפית של מיון הפרי,
ההתנהלות מול הפועלים שקוטפים,
הוצאת והכנסת מיכלי הפרי בעזרת טרקטור מתחילת המאה הקודמת,ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com16tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-24716830719655689642013-11-27T13:35:00.001+02:002013-11-28T13:05:33.886+02:00חנוכייה לי יש
חנוכה הוא כזה חג מקסים לילדים. שירים, סביבונים, נרות, לביבות...
אבל למרות שמתעסקים כל כך הרבה בחנוכייה ובנרות,
בפועל, לקטנטנים יש כמה שניות של אושר במהלכן הם זוכים להחזיק יחד עם אמא ואבא נר דולק.
בשנה שעברה יצרתי לתוקוש חנוכיית משחק פשוטה ביותר, שמאפשרת שעות (נו טוב, דקות) של הכנסת/הוצאת/"הדלקת" נרות בחנוכייה, בלי צורך במבוגר או במכבי אש.
השנה יצרתי וריאציה קצת שונה שמאפשרת תרגול של מוטוריקה ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-8872079639386735112013-11-19T09:20:00.001+02:002013-11-20T09:07:28.698+02:00חצילדת
ילד יוצר תחושת זמן מתעתעת ביותר.
מצד אחד, תחושה שהנה הוא רק נולד, וזכרון הלידה כל כך חי וקרוב
ומצד שני התחושה שהוא תמיד היה כאן, חלק מאיתנו, ואי אפשר בכלל לזכור או לדמיין חיים בלעדיו.
פיצקה שלנו בת חצי שנה היום!
פרק זמן שמרגיש לי קצר ונצחי בו-זמנית.
ואני מנסה להתענג על כל פיסת תינוקות
עוצמת את העיניים חזק ומנסה לצרוב בלב את תחושת השפתיים שיונקות
את האצבעות הקטנטנות שמתהדקות סביב ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-2868407072707630202013-11-13T08:46:00.000+02:002013-11-13T08:46:18.937+02:00זן ואומנות האופניים
מגיל שנה אנחנו בודקים באופן מקיף מגוון אמצעי תחבורה - אופנועים, בימבות, מכוניות משונות...
עד שהתמקדנו באופני דחיפה/שיווי משקל מתוצרת הלאומנים-הסוציאליסטיים-הדייקנים (שם לא קיים דבר כזה "גלגלי עזר"), שבאמת לא אכזבו ואפשרו לתוקוש שעות רבות של רכיבה מהנה תוך תפיסת עניין האיזון והקואורדינציה בצורה מושלמת.
ואז, בארוחה משפחתית אחת, תוקוש נדלק על אופניה הורודות והמהממות של בת דודתו של שחר,ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-43317079001136375682013-11-03T13:13:00.001+02:002013-11-04T08:04:19.310+02:00ערוגות לחורף
ירקות הקיץ צמחו פרא
עשבים שוטים השתלטו על כל פינה
ואי אפשר היה לראות את האדמה.
שעות ארוכות של עבודה מאומצת נדרשו כדי להחזיר את האדמה למצבה הראשוני, הבתולי
ואז אפשר היה להתחיל לחגוג: לזרוע, לשתול, ולהשקות
בֵּין עֲרוּגוֹת בְּגַן הַיֶּרֶק
נֶבֶט רַךְ חֶרֶשׁ צָמַח;
שֶׁמֶשׁ גָּמַע וְנִטְפֵי טַל,
כָּכָה יִגְדַּל, כָּכָה יִגְדַּל.
סֶלֶק ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-4684024249423060174.post-90294001327134276212013-10-28T11:38:00.001+02:002013-10-28T11:38:33.562+02:00לא קופאים על השמרים
שבת אחת התעוררתי וגיליתי תינוק נוסף בבית.
תינוק שמרים קטן, ישן ותופח בעריסת הקערה שלו.
דואגים לו כמו לכל תינוק: מאכילים, מלטפים ומשכיבים בעריסה. ושוב מלטפים ומכסים בשמיכה. ושוב ושוב.
למרבה הפלא, זה מתאים בדיוק לסבלנות של מתוק אחד בן שלוש וחצי, שמלטף ומכסה ואז רץ, מצייר בגירים וקופץ, ומדי פעם בודק מה שלום הבצק.
אל דאגה, שטפנו ידיים בכל פעם...
ברוח הסתיו תוקוש עיצב את הלחמניות בצורת שבלולים
ma-ze-meshanehttp://www.blogger.com/profile/04205920107822484247noreply@blogger.com0