איזה אח

ערב.
פרק הזמן הזה שבו הבית הפוך מכל היום,
המטבח הפוך מארוחת הערב,
וכולנו הפוכים אבל מנסים להתיישר לפני האמבטיות והסיפורים ושירי הערש...

תוקוש פרש לחדרו, מנסה לחרוש קצת בשקט.
פיצקה מגיעה בעקבותיו, חייבת גם היא לחרוש קצת לפני השינה.

נסיונות חסימת אחותו לא צולחים.
פיצקה לא מוותרת.
כל הדיפה רק גורמת לה להיאבק יותר ולצחוק יותר.

ואז,
רגע לפני התסכול, העצבים, הכעס,
תוקוש בוחר בכיוון אחר, ומתחיל לשחק ב"כאילו".
הוא ב"כאילו" מזיז לפיצקה את היד מהטרקטור רק כדי לשמוע אותה צוחקת.
בעדינות, ברוך, ובשמחה אמיתית כשהוא מצליח לגרום לה להתגלגל מצחוק.

כמה התענגתי על הבחירה הזו שהוא עשה,
שמילאה את הערב בצחוק ואושר.