יום שני, 28 באוקטובר 2013

לא קופאים על השמרים

שבת אחת התעוררתי וגיליתי תינוק נוסף בבית.
תינוק שמרים קטן, ישן ותופח בעריסת הקערה שלו.
דואגים לו כמו לכל תינוק: מאכילים, מלטפים ומשכיבים בעריסה. ושוב מלטפים ומכסים בשמיכה. ושוב ושוב.
למרבה הפלא, זה מתאים בדיוק לסבלנות של מתוק אחד בן שלוש וחצי, שמלטף ומכסה ואז רץ, מצייר בגירים וקופץ, ומדי פעם בודק מה שלום הבצק.

אל דאגה, שטפנו ידיים בכל פעם...

ברוח הסתיו תוקוש עיצב את הלחמניות בצורת שבלולים









מכאן כבר אי אפשר היה לעצור אותנו בדרך אל הפיצה.
אמנם אנחנו מאוד אוהבים להזמין פיצה, אבל זה לא בגלל הפיצה.
זה בגלל השליח על האופנוע.
מדובר בחלום חייו של תוקוש, מיד אחרי גנן ואוסף זבל. אין ספק, העתיד ורוד :)

יצאה הפיצה הכי טעימה שאי פעם אכלנו. באמת.
החקיין הקטן תיעד את האירוע גם במצלמה שלו, וצילם את הפיצה ואת הפיצקה :)





יום ראשון, 20 באוקטובר 2013

העלמת מגנטים בלי כאבים

פעם, כאשר שררה עונת החתונות אצלנו, דלת המקרר התקשטה בהזמנות חתונה צבעוניות ומשמחות.
בחילופי העונות הגיעה אלינו עונת הילדים המאתגרת והמרגשת,
וקבלות הפנים, החופות, השמלות ומסיבות הריקודים אל תוך הלילה נשארו זכרון מתוק ורחוק...

וכך, את מקומן של ההזמנות על דלת המקרר תפסו צילומי רגעים של אושר ונחת של הקטנטנים.
למרבה הצער, הצילומים הוחזקו במקומם על ידי מיני מגנטים נוראיים של משלוחי פיצות, אינסטלטורים, מדבירים ושלל טכנאים.
בפנטזיה שרקמתי במוחי דמיינתי איך אבלה ב"חופשת" הלידה שלי בהפיכת המגנטים למהממים, כמו כאן:

(מקור התמונה וההדרכה מכאן)

רק שאז חדרו והפריעו לפנטזיה שלי כל הקילופים, הגזירות, ההדבקות והצביעות שאאלץ לעשות ואיכשהו הפרויקט הזה נדחה...
עד ש...
נתקלתי בקיר התמונות המדהים הזה של אשלי, שהיא אחת הבלוגריות האהובות עליי בכל הזמנים:






(מקור התמונה וההדרכה המלאה כאן)

החלטתי לחסוך מעצמי 90% מהתהליך (בחירת התמונות, עיבודן בפוטושופ, הדפסה מחדש שלהן וחיתוכן לריבוע במכשיר מיוחד) ופשוט לגזור את התמונות הקיימות עם מספריים.

אחרי שראיתי את יכולותיי המופלאות עם המספריים, הבנתי שאין שום סיכוי שאצליח להדביק את התמונות לקיר בצורה ישרה, מה גם שלא הצלחתי להחליט על הקיר המתאים (כלומר, לא קיבלתי אישור מהמפקד לקיר שאפשר להשחית).

וכך, בניצוץ של גאונות, מצאו את עצמם מיני המגנטים המכוערים מודבקים מתחת לתמונות ומוסתרים לנצח נצחים!

כיף שהתמונות גלויות, בלי הסתרות, והסידור הכרונולוגי שלהן מאוד מוסיף בעיני.
ככה כל פעם שעוברים ליד התמונות נזכרים, מתגעגעים, צוחקים, משווים ורואים איך גדלים.
אצל אשלי הצילום הראשון הוא האולטראסאונד הראשון של בנה הבכור (יש לה חמישה ילדים וסיפור חיים מעורר השראה. כדאי לקרוא).
אצלי אלו התמונות של שחר ושלי כשהיינו קטנטנים.

זה יצא כל כך מוצלח עד שסבא מצד אחד כבר עשה אותו הדבר לתמונות הנכדים שעל המקרר שלו,
והסבא מהצד השני (לא נזכיר שמות) השאיל לטובת הפרויקט עשרות מגנטים של קופת החולים בעת ביקורו האחרון שם.

תנסו בבית :)



יום ראשון, 13 באוקטובר 2013

על פחדים וגרגרים

מתמודדים אצלנו לאחרונה עם מיני פחדים שקשורים לרעשים.
כשיש צורך לתקן משהו, מיד תוקוש מברר איזה כלי עבודה נדרש לעניין, ואיזה רעש בדיוק הוא עושה.
כשאופים עם סבא, קודם כל מבררים אם יש צורך להשתמש במג'ימיקס או רק במיקסר, שלרעש שלו כבר התרגלנו.
וכששחר רוצה להכין סודה, כל הבית נכנס לכוננות גזים.

בשבת האחרונה שחר החליט לאתגר אותנו עם משימת גזים מסוג אחר:

אחרי שנתנו להם קצת לנבוט, בישלנו במים,
ואז בסבלנות אין קץ הפרדנו כל גרגר-גמד מקליפת-המעיל שלו כדי שלא יהיה לו חם:










לצורך טחינת הגרגרים מצאנו פתרון מקורי, שמה שהכי כיף בו זה שבאמת ככה תוקוש לא שומע כלום, ואז אין צורך בספיקינג אינגליש אינפרונט אוף דה צ'יילד, ואפשר לרכל חופשי. תענוג :)



ואני חייבת לסיים עם קטע מתוך הברכה שהקראתי לשחר בליל חתונתנו:
"...אני מבטיחה לנסות ולהגשים גם לך את חלומותייך
קטנים וגדולים
ולמלא את ביתנו באושר
באהבה
בצחוקים
ובהרבה גרגרי חומוס קטנים..."


יום שני, 7 באוקטובר 2013

התחלה

טוב, אז פתחתי בלוג. ממש. כמו של גדולים.
הרעיון מהדהד בי כבר כמה זמן אבל כל הקולות בתוכי חסמו אותו.
הקולות שתמיד מזכירים לי שאני לא מספיק. לא מספיק מוכשרת, לא מספיק מיוחדת, לא מספיק מעניינת...
אבל אז קראתי עם הקפה של הבוקר (כן, ממש הצלחתי לשתות קפה! חם! כל הכבוד לפיצקה שנימנמה) עוד פוסט מוצלח של איריס שכתבה שהעיקר להתחיל.
וזה מה שתמיד עובד אצלי הכי טוב, פשוט להתחיל.
לעמעם קצת את הקולות, להפסיק לחשוב, ופשוט לעשות.
אז הנה. מתחילים.