פעם, כאשר שררה עונת החתונות אצלנו, דלת המקרר התקשטה בהזמנות חתונה צבעוניות ומשמחות.
בחילופי העונות הגיעה אלינו עונת הילדים המאתגרת והמרגשת,
וקבלות הפנים, החופות, השמלות ומסיבות הריקודים אל תוך הלילה נשארו זכרון מתוק ורחוק...
וכך, את מקומן של ההזמנות על דלת המקרר תפסו צילומי רגעים של אושר ונחת של הקטנטנים.
למרבה הצער, הצילומים הוחזקו במקומם על ידי מיני מגנטים נוראיים של משלוחי פיצות, אינסטלטורים, מדבירים ושלל טכנאים.
בפנטזיה שרקמתי במוחי דמיינתי איך אבלה ב"חופשת" הלידה שלי בהפיכת המגנטים למהממים, כמו כאן:
(מקור התמונה וההדרכה מכאן)
רק שאז חדרו והפריעו לפנטזיה שלי כל הקילופים, הגזירות, ההדבקות והצביעות שאאלץ לעשות ואיכשהו הפרויקט הזה נדחה...
עד ש...
נתקלתי בקיר התמונות המדהים הזה של אשלי, שהיא אחת הבלוגריות האהובות עליי בכל הזמנים:
(מקור התמונה וההדרכה המלאה כאן)
החלטתי לחסוך מעצמי 90% מהתהליך (בחירת התמונות, עיבודן בפוטושופ, הדפסה מחדש שלהן וחיתוכן לריבוע במכשיר מיוחד) ופשוט לגזור את התמונות הקיימות עם מספריים.
אחרי שראיתי את יכולותיי המופלאות עם המספריים, הבנתי שאין שום סיכוי שאצליח להדביק את התמונות לקיר בצורה ישרה, מה גם שלא הצלחתי להחליט על הקיר המתאים (כלומר, לא קיבלתי אישור מהמפקד לקיר שאפשר להשחית).
וכך, בניצוץ של גאונות, מצאו את עצמם מיני המגנטים המכוערים מודבקים מתחת לתמונות ומוסתרים לנצח נצחים!
כיף שהתמונות גלויות, בלי הסתרות, והסידור הכרונולוגי שלהן מאוד מוסיף בעיני.
ככה כל פעם שעוברים ליד התמונות נזכרים, מתגעגעים, צוחקים, משווים ורואים איך גדלים.
אצל אשלי הצילום הראשון הוא האולטראסאונד הראשון של בנה הבכור (יש לה חמישה ילדים וסיפור חיים מעורר השראה. כדאי לקרוא).
אצלי אלו התמונות של שחר ושלי כשהיינו קטנטנים.
זה יצא כל כך מוצלח עד שסבא מצד אחד כבר עשה אותו הדבר לתמונות הנכדים שעל המקרר שלו,
והסבא מהצד השני (לא נזכיר שמות) השאיל לטובת הפרויקט עשרות מגנטים של קופת החולים בעת ביקורו האחרון שם.
תנסו בבית :)
בחילופי העונות הגיעה אלינו עונת הילדים המאתגרת והמרגשת,
וקבלות הפנים, החופות, השמלות ומסיבות הריקודים אל תוך הלילה נשארו זכרון מתוק ורחוק...
וכך, את מקומן של ההזמנות על דלת המקרר תפסו צילומי רגעים של אושר ונחת של הקטנטנים.
למרבה הצער, הצילומים הוחזקו במקומם על ידי מיני מגנטים נוראיים של משלוחי פיצות, אינסטלטורים, מדבירים ושלל טכנאים.
בפנטזיה שרקמתי במוחי דמיינתי איך אבלה ב"חופשת" הלידה שלי בהפיכת המגנטים למהממים, כמו כאן:
(מקור התמונה וההדרכה מכאן)
רק שאז חדרו והפריעו לפנטזיה שלי כל הקילופים, הגזירות, ההדבקות והצביעות שאאלץ לעשות ואיכשהו הפרויקט הזה נדחה...
עד ש...
נתקלתי בקיר התמונות המדהים הזה של אשלי, שהיא אחת הבלוגריות האהובות עליי בכל הזמנים:
(מקור התמונה וההדרכה המלאה כאן)
החלטתי לחסוך מעצמי 90% מהתהליך (בחירת התמונות, עיבודן בפוטושופ, הדפסה מחדש שלהן וחיתוכן לריבוע במכשיר מיוחד) ופשוט לגזור את התמונות הקיימות עם מספריים.
אחרי שראיתי את יכולותיי המופלאות עם המספריים, הבנתי שאין שום סיכוי שאצליח להדביק את התמונות לקיר בצורה ישרה, מה גם שלא הצלחתי להחליט על הקיר המתאים (כלומר, לא קיבלתי אישור מהמפקד לקיר שאפשר להשחית).
וכך, בניצוץ של גאונות, מצאו את עצמם מיני המגנטים המכוערים מודבקים מתחת לתמונות ומוסתרים לנצח נצחים!
כיף שהתמונות גלויות, בלי הסתרות, והסידור הכרונולוגי שלהן מאוד מוסיף בעיני.
ככה כל פעם שעוברים ליד התמונות נזכרים, מתגעגעים, צוחקים, משווים ורואים איך גדלים.
אצל אשלי הצילום הראשון הוא האולטראסאונד הראשון של בנה הבכור (יש לה חמישה ילדים וסיפור חיים מעורר השראה. כדאי לקרוא).
אצלי אלו התמונות של שחר ושלי כשהיינו קטנטנים.
זה יצא כל כך מוצלח עד שסבא מצד אחד כבר עשה אותו הדבר לתמונות הנכדים שעל המקרר שלו,
והסבא מהצד השני (לא נזכיר שמות) השאיל לטובת הפרויקט עשרות מגנטים של קופת החולים בעת ביקורו האחרון שם.
תנסו בבית :)
לצוות הקריאטיבי של "מה-זה-משנה" תודות וחיוכים :-)
השבמחקגיא עמית.
תודה גיא :)
מחקיעל, אני מאד נהנית לקרוא.
השבמחקותודה על הקישור לבלוג של אשלי
נשיקות